<h1>ראב"ן שו"ת סימן כ"ב</h1>
<h2>דף קח:</h2>
כף של בשר שהושמה בקדירה של חלב רותח, פולט מיד את בליעת הבשר שבה לחלב, ואם יש בחלב ס' ככל הכף מותר החלב, ואם אין ס' החלב אסור שהכף כולו חתיכת איסור הוא לגבי חלב. ואם הוציא את הכף לאלתר אפילו לבשר מותר, שהרי לא בלעה מן החלב דכל זמן שפולטת אינה בולעת. אבל לא סילק הכף לאלתר, לאחר שנחה מפליטתה בלעה החלב ואסור הבשר, ומותר החלב אם נחלטה כולה בחלב כי קודם שבלעה החלב פלטה כל הבשר שבה, מידי דהוי אחמץ בפסח שפולטת ברותחין כל החמץ שבה ומותרת למצה. ואם הושמה הכף לחלב שהכף של בשר והחלב חם בולע הוא ולא פליט, ואם סילקה מיד, החלב מותר, והכף אסור בין לחלב בין לבשר שהרי בשר וחלב מובלעין בה והויא כחתיכת נבילה, דמדקאמר [פסחים ל'] לעניין כפות וקערות דחמץ בפסח דמגעילן ברותח, מכלל דרותחין מפליטין את הקשה ולא חמין, ומדלא מפליט מכלל דמבליעין. אבל בשר רך רותחין מבליעין ולא מפליטין לאלתר, כדאשכחנן [חולין ק"ח] בכזית בשר שנפל לחלב רותח. ואם שהתה הכף בחלב עד ששבעה מבליעתה והקיא חלב שבלעה לחלב שבקדירה, אוסר כל החלב, שהרי חלב שבלעה חלב של נבילה הוא והוי מין במינו. ואם הושמה בחלב צונן, שניהם מותרין החלב והכף אך ידיח הכף ויתכשר הבשר.
